ויקהל פקודי עג בלבבי משכן אבנה 

ערש"ק פרשת ויקהל פקודי, בלבבי משכן אבנה, תשע"ג

מצווה, מבקש הקב"ה מעם ישראל, מכל יהודי ויהודי ועשו לי, מקדש; ושכנתי, בתוכם. ואכן עם ישראל בונה משכן כנא' אלה פקודי המשכן משכן העדת.

מה-טבו אהליך, יעקב; משכנתיך, ישראל. בלעם בבואו לקלקל את בני ישראל, רואה את ישראל שכן, לשבטיו, אומר  מה-טבו אהליך, יעקב; משכנתיך, ישראל.

אומר ר' נתן, דרשו חז"ל, גם כשהמשכן/המקדש חרבים מגינים על ישראל.בעת נסוע עם ישראל, פרקו המשכן, בעת חנייתם הקימוהו שוב.

מהותו של המשכן, הייתה הקמתו ופירוקו וחוזר חלילה.המשכן הינו דבר פנימי הנמצא בלב האדם, בלבבי משכן אבנה.המשכן שבלב אסור שיהיה קבוע, הקבוע הופך במהרה לארעי.שמירת הקבוע כקבוע הינה ע"י חידוש מתמיד.האדם מצווה תמיד לבנות משכן.בניה הינה תמיד יתרה על הקודם,כל ענינו של האדם הינה התקדמות, בניה טובה יותר.

דוד המלך במזמור לדוד יהוה, אורי וישעי, מבקש, אחת, שאלתי מאת-יהוה אותה אבקש שבתי בבית-יהוה, כל-ימי חיי לחזות בנעם-יהוה, ולבקר בהיכלו.מבקש דוד שני דברים הנראים כסותרים זה את זה.דוד מבקש, שבתי בבית-יהוה, כל-ימי חיי, היינו ישיבה קבועה.בקשתו השניה של דוד ולבקר בהיכלו, היינו דבר ארעי כביקור בלבד ולא כישיבה.מסבירים, כוונתו של דוד הינה אכן  שבתי בבית-יהוה, כל-ימי חיי, אך כדי שישיבה קבועה זו לא תהפך לבחינת מצוות אנשים מלומדה, אשר תהפך הישיבה, לדבר שולי אשר אין בו את אשר היה בתחילה.מבקש דוד ולבקר בהיכלו, היינו ישבתי הקבועה תהיה כל הזמן בחינת ביקור.כל רגע ורגע יהיו בעיניו כחדשים.

בעת פרוק המשכן, נמצא עם ישראל, כל יהודי ויהודי בבחינת, ללא שכינה בתוכו.פירוק המשכן שני אופנים לו, האחד הפרוק לצורך הבניה מחדש, הבניה הטובה יותר.יש והפרוק הינו מבחינת ויתפרקו, כל-העם, את-נזמי הזהב, אשר באזניהם, מלשון פריקת על, פריקה זו משמעותה חורבן.דרשו רבותינו אפילו כשהם חרבים מגינים על ישראל.גם בהיות המשכן/המקדש חרבים הרי הם מגינים על ישראל.הסיבה לכך היות המשכן, גם בנוי בפן החיצוני וגם שוכן בפן הפנימי.כאשר בונה האדם משכן בחיצוניות, הקב"ה שוכן בתוכו בפנימיות.בחורבן המשכן החיצוני, לא חרב המשכן הפנימי.ציווי הקב"ה, לבנית המקדש,  ועשו לי, מקדש, הינו בחינת הקדמת תרופה למכה, כדברי ר' נתן.גם בהליכת האדם במקום חושך, נחשים ועקרבים והיות המשכן פרוק. המשכן החיצוני בלבד הוא אשר פרוק לא המשכן הפנימי.

המשכן הפנימי, גם בו ישנה בחינת בניה תמידית.ענינו של המשכן, קדושה קרבה לקב"ה, בחינת ומבשרי, אחזה אלוה.אדם צריך להרגיש בתוכו בבשרו את הקב"ה, הרגשה זו צריכה להיבנות ולהתעצם כל הזמן.הרגשה זו אל לה להגיע לבחינת שבתי, רגש זה צריך שישאר בבחינת לבקר.

בלעם הרואה את עם ישראל, מאבחן מייד שענינו של ישראל הינו משכנתיך.הבחינה של ושכנתי, בתוכם, מתקיימת בכל אחד ואחד מישראל.מבין בלעם עם שכזה אינו ראוי לקללה ואף איני יכול לקללו שכן הקב"ה בתוכם.

בלבבי משכן אבנה להדר כבודו.

שבת שלום

דויד לקס אמת